החלטה בתיק ת"א 26030-03-11

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

ביום 14.03.11 הגיש התובע תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 25.06.06. בד בבד, הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי, הפסיכיאטרי, הנוירולוגי ופה ולסת.

בהתאם להחלטתי מיום 03.10.11 מונה ד"ר פריטש משה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי תוך שנדרש לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי מומחים נוספים וביום 01.07.12 הוגשה חוות דעתו לפיה הוערכה נכותו של התובע כמפורט להלן:

נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בכתף השמאלית לפי סעיף 39 (3).

נכות בשיעור 2% בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי לפי חלקיות סעיף 37 (5) א.

נכות בשיעור 1% בגין הצלקת לפי חלקיות סעיף 75 (1) ב.

לעניין הצורך במינוי מומחים נוספים, ציין המומחה, כי היות והתובע לא התלונן בפניו אודות הפרעות מעבר למצוין בחוות דעתו, אין הוא סבור כי יש למנות מומחים נוספים.

ביום 28.08.12 הגיש התובע בקשה למינוי מומחים בתחום הפסיכיאטרי ובתחום פה ולסת.

לטענתו, בעקבות התאונה סובל מכאבים עזים במפרק הזיגומה המקשים עליו בפעולות דיבור ואכילה, משבר חלקי בשן ומבעיות נפשיות הכוללות, בין היתר, סיוטים, פחד מנסיעות, רגשות אשמה כלפי הורי ההרוגה ועוד. עוד ציין התובע, כי ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים שצורפו כי קיימת ראשית ראיה בתחומים המבוקשים וכי יש להשית את שכר טרחת המומחים על הנתבעת זאת תוך שהפנה לפסיקה רלוונטית. במסגרת תגובה שהוגשה מטעם התובע ביום 09.09.12 בהתייחס להחלטתי מיום 03.09.12 ציין הוא, בין היתר, כי בהתאם לפסיקה, ההחלטה בדבר מינוי מומחים הינה מתפקידו של בית המשפט ושיש להימנע מהעברת החלטה זו למומחה, בפרט כאשר הזיקה בין המומחים הינה קלושה וכי המלצת מומחה בדבר אי מינוי מומחים נוספים אינה מחייבת את בית המשפט בייחוד עת קיימת ראשית ראיה התומכת במינוי.

הנתבעת הביעה התנגדותה לבקשה כאמור בתגובתה מיום 15.10.12. לטענתה, התובע לא צרף מסמכים חדשים מעבר לאלו שצורפו לכתב התביעה. זאת ועוד, המומחה מטעם בית המשפט הביע דעתו בשאלת מינוי מומחים נוספים. הנתבעת הקדימה וציינה, כי גם אם יטען התובע שלא ידע כי עליו להתלונן בפני המומחה האורתופדי על בעיותיו בתחומים האחרים הרי החלטת המינוי היתה ברורה לעניין זה וחזקה על התובע כי ידע על כך, מה גם, שעת נשאל התובע באופן מפורש בדבר הבעיות הנוספות, השיב לכך בשלילה.

בנוסף, הפנתה הנתבעת לתעודת השחרור, שם נרשם מפורשות כי: "...לא היה צורך ב - C.T . מוח...ללא עדות לחבלה גרמית...שבר חלקי בשן...צילום עצמות תקין...חתך...מרפק ימין נסגר בעזרת סיכות ללא חסר נוירו וסקולרי ביד ימין..." וכי בחלוף 15 ימים ממועד הארוע לא פנה התובע לטיפול רפואי כלשהו. באשר לתחום הנפשי, ציינה הנתבעת שהמפגש האחרון התקיים לפני כ - 4.5 שנים ומאז לא התלונן התובע על בעיה נפשית.

דיון

כידוע, הבקשה למינויו של מומחה רפואי, הינה בבחינת האמצעי היחיד העומד לרשותו של תובע להוכיח טענותו בעין שברפואה וכאמור ב תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986.

 על רקע מציאות זו נקבע ברע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' רונית מטלון פ"ד מד(2) 216, כי אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים עת קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה, אם כי מצוין עוד, כי במידה ונמצא שאין יסוד לבקשה, זאת בהתחשב בחומר הרפואי המובא בפני בית המשפט, אל לו לבית המשפט להסס מלדחותה.

בעניין המלצת מומחה על מינוי מומחים בתחומים אחרים הלכה היא, כי ככלל המלצה כאמור מהווה ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה לצורך מינוי המומחה הנוסף, הגם שאינה מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט. ראה בענין שיק לעיל ובספרו של א. ריבלין , תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, עמ' 558.

בהתייחס לראשית הראיה הנדרשת נאמר ברע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח':

" ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו".

בנסיבות הענין מצאתי מקום לפרט מהו התיעוד הרפואי שצורף ביחס לכל אחד מהתחומים הנ"ל:

בתחום פה ולסת